| عَبَسَ وَتَوَلَّىٰ (1) קמט את מצחו והפנה את גבו |
| أَن جَاءَهُ الْأَعْمَىٰ (2) כאשר בא לקראתו העיוור |
| وَمَا يُدْرِيكَ لَعَلَّهُ يَزَّكَّىٰ (3) אבל, כיצד תוכל לדעת אם הוא בא להיטהר |
| أَوْ يَذَّكَّرُ فَتَنفَعَهُ الذِّكْرَىٰ (4) או שמא יהרהר בהזהרה ויפיק תועלת ממנה |
| أَمَّا مَنِ اسْتَغْنَىٰ (5) אולם, אל זה שחושב את עצמו עשיר |
| فَأَنتَ لَهُ تَصَدَّىٰ (6) אליו אתה פונה בהתלהבות |
| وَمَا عَلَيْكَ أَلَّا يَزَّكَّىٰ (7) אף שהאשמה היא לא עליך אם הוא לא ייטהר |
| وَأَمَّا مَن جَاءَكَ يَسْعَىٰ (8) אך את זה אשר מגיע אליך בהתלהבות |
| وَهُوَ يَخْشَىٰ (9) והוא חרד מאללה |
| فَأَنتَ عَنْهُ تَلَهَّىٰ (10) אותו אתה מזניח |
| كَلَّا إِنَّهَا تَذْكِرَةٌ (11) אכן! זה דברי תוכחה ואזהרה |
| فَمَن شَاءَ ذَكَرَهُ (12) ומי שרוצה, נאפשר לו לזכור |
| فِي صُحُفٍ مُّكَرَّمَةٍ (13) זה ירד על עמודים שטופי כבוד |
| مَّرْفُوعَةٍ مُّطَهَّرَةٍ (14) (עמודים) נעלים ומטוהרים |
| بِأَيْدِي سَفَرَةٍ (15) (אשר טוהרו) בידי הסופרים החכמים (מלאכים) |
| كِرَامٍ بَرَرَةٍ (16) הנעלים והמטוהרים |
| قُتِلَ الْإِنسَانُ مَا أَكْفَرَهُ (17) אבוי לאדם! הוא כל כך כפוי טובה |
| مِنْ أَيِّ شَيْءٍ خَلَقَهُ (18) ממה אללה ברא אותו |
| مِن نُّطْفَةٍ خَلَقَهُ فَقَدَّرَهُ (19) הוא ברא אותו מטיפה! הוא ברא ועיצב אותו |
| ثُمَّ السَّبِيلَ يَسَّرَهُ (20) ועושה עבורו את הדרך קלה מאוד |
| ثُمَّ أَمَاتَهُ فَأَقْبَرَهُ (21) ואחר כך ממית אותו וגורם לו להיקבר |
| ثُمَّ إِذَا شَاءَ أَنشَرَهُ (22) וכאשר הוא ירצה, הוא יקים אותו לתחייה |
| كَلَّا لَمَّا يَقْضِ مَا أَمَرَهُ (23) אך האדם מסרב לעשות את המוטל עליו |
| فَلْيَنظُرِ الْإِنسَانُ إِلَىٰ طَعَامِهِ (24) האדם צריך להתבונן באוכל שלו |
| أَنَّا صَبَبْنَا الْمَاءَ صَبًّا (25) אנחנו גורמים לגשם לשטוף את האדמה |
| ثُمَّ شَقَقْنَا الْأَرْضَ شَقًّا (26) אחרי כן אנו מבקעים את האדמה |
| فَأَنبَتْنَا فِيهَا حَبًّا (27) וגורמים לתבואה לצמוח מתוכה |
| وَعِنَبًا وَقَضْبًا (28) ואת הענבים ואת הירקות |
| وَزَيْتُونًا وَنَخْلًا (29) ועצי זיתים ועצי דקל |
| وَحَدَائِقَ غُلْبًا (30) וגנים אשר בהם נובטת הצמחייה |
| وَفَاكِهَةً وَأَبًّا (31) ופירות ומדשאות |
| مَّتَاعًا لَّكُمْ وَلِأَنْعَامِكُمْ (32) אשר מספקים (מזון) לכם ולמרעכם |
| فَإِذَا جَاءَتِ الصَّاخَّةُ (33) אך כאשר יושמע הקול מחריש האוזניים (קול השופר) |
| يَوْمَ يَفِرُّ الْمَرْءُ مِنْ أَخِيهِ (34) ביום ההוא יברח האדם אפילו מאחיו |
| وَأُمِّهِ وَأَبِيهِ (35) ומאבא שלו ומאימא שלו |
| وَصَاحِبَتِهِ وَبَنِيهِ (36) ומאשתו ומהבנים שלו |
| لِكُلِّ امْرِئٍ مِّنْهُمْ يَوْمَئِذٍ شَأْنٌ يُغْنِيهِ (37) ביום ההוא יהיה לכל אחד מספיק דאגות משל עצמו |
| وُجُوهٌ يَوْمَئِذٍ مُّسْفِرَةٌ (38) ביום ההוא יהיו גם פנים קורנות |
| ضَاحِكَةٌ مُّسْتَبْشِرَةٌ (39) צוחקות וצוהלות |
| وَوُجُوهٌ يَوْمَئِذٍ عَلَيْهَا غَبَرَةٌ (40) אך גם פנים אשר יהיו מכוסות באבק |
| تَرْهَقُهَا قَتَرَةٌ (41) ומוחשכות באפלה |
| أُولَٰئِكَ هُمُ الْكَفَرَةُ الْفَجَرَةُ (42) אלו יהיה אלה שכפרו באמת והתמידו בחטאים |